דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה בנושא "שינוי פסיקת דמי מדור זמניים ואחזקתו בטרם מתן פס"ד"

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה (כב' השופטת מילר, בתמ"ש  31561-12-11), מיום 9.10.12, לפיה נדחתה בקשת המבקש ל" שינוי פסיקת דמי מדור זמניים ואחזקתו בטרם מתן פס"ד".

לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה אני מחליט לדחות אותה אף מבלי לבקש תשובה לה, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

העובדות הצריכות לעניין

המבקש והמשיבה  בני זוג  שנישאו זל"ז כדמו"י ביום 15.7.09. מנישואין אלו נולד בנם הקטין ביום 30.1.10.

ביום 18.12.11 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש בה עתרה לחיובו במזונותיה ובמזונות הקטין.

ביום 15.3.12, לאחר שקיים דיון, קבע ביהמ"ש קמא כי  כחלק מהמזונות הזמניים ימשיך המבקש " לשאת בהוצאת שכה"ד והוצאות אחזקת הבית כפי שעשה עד כה בכל הרכיבים הרגילים הקיימים בכל משפחה" ובנוסף חייבו בתשלום מזונות הקטין בסך 2000 ש"ח לחודש מיום הגשת התביעה ובהוצאות הגן.  יצויין כי עת ניתנה ההחלטה התגוררו הצדדים יחדיו בדירה שכורה ברמת השרון עבורה היו משולמים דמי שכירות חודשיים בסך 6,800 ש"ח לחודש.

ביום 14.9.12 פג חוזה השכירות לדירה בה התגוררו הצדדים ומאז הצדדים אינם מתגוררים יחדיו.

ביום 18.10.2012 תמו ההוכחות בתביעת המזונות וביהמ"ש הורה על הגשת סיכומים  (45 יום למשיבה- התובעת; 45 יום לאחר מכן למבקש; זכות תגובה למשיבה תוך 10 ימים).

ביום 22.10.2012  הגיש המבקש לבימ"ש קמא " בקשה לשינוי פסיקת דמי מדור זמניים ואחזקתו בטרם מתן פס"ד". בבקשה נטען כי מאחר שתוקפו של הסכם השכירות בדירת המגורים פג ביום 14.9.12 והצדדים אינם מתגוררים עוד יחדיו - אזי אין להשית עליו את תשלום מלוא שכר הדירה ששילם בגין הדירה הקודמת ו "אין עוד מקום להמשיך ולהחיל את החלטת ביהמ"ש הנכבד בנוגע לרכיב המדור ואחזקתו ויש לשנותו כך שהמבקש ישלם רק שליש (33%)משכ"ד ואחזקת מדור, וכן להגביל את גובה שכה"ד לסכום ריאלי וסביר המתאים למגוריהם של המשיבה והקטין ושע"פ גובה שכה"ד הקיימים היום בשוק לדירת 3 חדרים ברמת השרון, יש להגביל את גובה שכה"ד ממנו ייגזר חלקו של הקטין עד לסך של 4,000  ש"ח לכל היותר" ( ס' 22 לבקשה צורפה כנספח 4 לבר"ע).

ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה, לאחר קבלת תשובת המשיבה, בנימוקים כדלקמן:

" התיק קבוע להגשת סיכומים, כשלאחר מכן ינתן פסק דין לעניין המזונות הקבועים.

משכך, בשלב זה, איני מוצאת כל הצדקה לדון מחדש או לשנות את ההחלטה בעניין המזונות הזמניים.

מכל מקום, התחשבנות סופית תיערך, במידת הצורך, בפסק הדין. "

מכאן הבר"ע שבפניי.

בבקשה טוען המבקש כי הותרת ההחלטה למזונות הזמניים, לרבות סכום המדור הגבוה ( בסך 6,800 ש"ח לחודש)  על כנה , היא " בניגוד להלכה המשפטית רבת השנים ויש בה לפגוע אנושות בזכויותיו הבסיסיות של המבקש וביניהן הזכות לחיות בכבוד תחת קורת גג משל עצמו" . לטענת המבקש, החלטת ביהמ"ש מחייבת אותו למעשה בסכום מזונות זמניים המגיעים לסך של 14,000 ש"ח וזאת עבור קטין אחד , וזאת בניגוד לחוק והפסיקה אשר מחייבים אב לשאת רק בשליש ממדור והוצאות מדור עבור ילד אחד. לטענתו, משכורתו מסתכמת בסך של 14,000 ש"ח לחודש ועל כן הותרת ההחלטה על כנה אינה מאפשרת לו אפשרות להתקיים בכבוד וביהמ"ש קמא לא הביא בחשבון את הוצאותיו בגין מגורים ומחיה עבור עצמו. עוד טוען המבקש כי  עד למועד בו צפוי להינתן פסק הדין, עתיד הוא להעביר לידי המשיבה סכום שיסתכם בסך של 56,000 ש"ח (ס' 143 לבקשה) ומכאן שמדובר בסכום חריג שבו על ערכאת הערעור להתערב, הגם שמדובר בסעד זמני ( ס' 137-129 לבקשה).

דיון והכרעה

מלשון סעיף 52(ב)לחוק בתי המשפט [נוסחמשולב] התשמ"ד- 1984 עולה, כי, ככלל, יידונו השגות צדדים על "החלטות אחרות" )החלטות ביניים( של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין,עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים ; עלולה לגרום לנזק של ממש,או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי. תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, קובעת, כי אף אם צד להליך לא ערער על החלטה אחרת עם נתינתה, פתוחה בפניו הדרך להשיג עליה בזכות בסיוםההליך, במסגרת ערעורו על פסקהדין.

בהלכה הפסוקה יושמה הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתיה משפט ( שעוסקת ברשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי המוגשות בפני בית המשפט העליון אך זהה במתכונתה בכל הנוגע לתנאים הקבועים בהוראות סעיף 52(ב) לחוק בהם צריך מבקש רשות הערעור לעמוד)באופן שנקבע כי יהיהמקום ליתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" רק כאשר בכוחו של המבקש להראות כי הדיון בערעור עליהנחוץ על אף שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו. מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעהעשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי (ראוע"א 226/65 אליהונ '  עזרא פ"דיט (3)  571, 537 ראוגםרע"א 2856/12 גדעוןכהןו21 אח' נ' מע"צ פורסםבמאגר נבו (20.5.2012) . יתכן, כי גם באותם מקרים נדירים, בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, יהיה מקום לפתוח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין (רע"א 2459/04 אלה ר. הנדסת בנין והשקעות בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים תק-על 2004 (2) 1324).

בענייננו אנו, לא עלה בידי המבקש להעמיד טעם בעל משקל שיצדיק חריגה מעקרון היסוד, וקיום דיון בהשגה על קביעותיו של בית משפט קמא בטרם סיום ההליך ומתן פסק הדין. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור השלב המתקדם  של הגשת סיכומים (שחלקם כבר הוגשו) בו נמצא ההליך בפני ביהמ"ש קמא ומאחר שביהמ"ש קמא כבר הבהיר בהחלטתו נשוא הבר"ע כי הטיעונים שהעלה המבקש ( שקרוב לודאי יועלו גם בסיכומיו) ילקחו בחשבון וכי התחשבנות סופית תיערך, במידת הצורך בפסק הדין הסופי שינתן.